<h1>ספר האסופות סימן ל"ח</h1>
<h2>דף נה.</h2>
אמר רכיש בר פפא משמיה דרב לקתה בכוליא אחת טרפה, והוא דמטי לקותא למקום חריץ, פי' היינו חוורא דתותי מותני הוא הלבן שבתוך הכוליא. אם הגיע המכה של כוליא עד אותו לבן שבתוך הכוליא ודאי טרפה. והלכתא כרכיש בר פפא. נטלו הכליות כשרה נטלה אחת מהן ונשתיירה אחת מהן במקומה, גם זו כשרה דתנן נטלו הכליות משמע לגמרי אעפ"כ כשרה גם אם יש לה ג' או ד' כליות כשרה, דדוקא לגבי קרבן תניא [בכורות ל"ט ע"א] ואת שתי הכליות ולא בעלת כוליא אחת, ולא בעלת שלש, לפי שהוא בעל מום, אבל לאכילת שאר ישראל או לכהנים בלא קרבן, מותר אבל אם היו לה שתי כליות ולקתה באחת מהן, אם הגיעה המכה במקום חריץ, ולחוורא דתותי מתני, הוא מקום לובן הכוליא אשר שם חיותה, ושם היא תלוייה במתניים, טרפה כוליא שהאדימה כלה או מקצתה, וכשפותחה אין בה לא לחה ולא שום דבר רע, ואין האדימות משום מכה, ודאי היא כשרה משום שחוזרה ומתרפאה. וזה שהאדימה משום חום וקדחת היה וכשרה, [ע"ב] הקטינה הכוליא בבהמה דקה עד כפול, בגסה, עד כענבה בינונית והוא יותר מכפול במקומן בארץ ישראל שהענבים גדולים. ומיירי שאין לה אלא אחת, ואם תאמר מאי שנא אם לית לה כלל דכשרה, ובזמן שלקתה באחת מהן טרפה אם נבראת באחת והקטינה, ודאי לקותא היא כדאמר רכיש בר פפא משמיה דרב, לקתה בכוליא אחת טרפה, אבל אם נבראת בלא כוליא כשרה ואם יש נקב בכוליא בלא ליחה, ואין הנקב מגיע ללובן הכוליא כשרה, דאמרו במערבא כל הפסול בריאה כשרה בכוליא, דנקב פסול בריאה וכשר בכוליא, מוגלא דלא סרוח פי' דם עכור שאינו מסריח, כשרה בריאה ופסול בכוליא, מים זכים וצלולים שלא הסריחו, כשרין בריאה וכשרין בכוליא. ניטל הטחול כשרה אבל אם ניקב טרפה. וכיצד ניטל, כדאמרו במסכת גטין פרק מי שאחזו [ס"ט ע"ב] ההוא עזא דהות ביה נפחא, דהות שתיא ממיא דבי נפחא, ונשחטה ולא מצאו בה טחול, אמרו ניטל הטחול כשרה, אבל ניקב טרפה והני מלי בסומכיה, אבל בקולשיה כשרה פי' אם ניקב הטחול בעוביו במקום תלייתם, טרפה, אבל במקום הדק כשרה, וכן אם נקרע בעביו טרפה, בקצהו במקום הדק כשרה, וכן אם נמוק בעביו טרפה, במקום הדק כשרה ואם נשתייר במקום עביו של טחול בריא, כשיעור דינר זהב כשרה. נבראת בלא טחול כשרה, נחתך הטחול טרפה דתנן [להלן ס"ח ע"א] חותך מן העובר שבמעיה מותר באכילה, כלומר אם הושיט ידו במעי הבהמה, וחתך מן העובר או שיצא העובר מקצתו וחתכו, מותר הנשאר בתוך הבהמה באכילה, מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה, איזה מהן אסור הרי הבהמה עצמה אם שחטה מיד מותרת באכילה, אלא מן הדין אפילו הבהמה אסורה, ואיידי דתנא רישא חותך מעובר שבמעיה מותר באכילה, תנא נמי סיפא מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה והילכתא בין ניקב בין נקרע, בעביו טרפה במקום הדק כשרה, ואם ניטל כלו, בין הטחול בין הכליות כשרה.
